איך לייבא הערות Markdown אל JW Library
הפכו קובצי .md מ-Obsidian, מ-Notion או מכל עורך Markdown להערות אמיתיות ב-JW Library, ממוקמות על הפסוק הנכון — בחינם, בפרטיות, בתוך הדפדפן שלכם.
ל-JW Library אין שום דרך להכניס טקסט מבחוץ. אפשר לכתוב הערות בתוך האפליקציה, אבל להערה שנכתבה במקום אחר — ב-Obsidian, ב-Notion, בקובץ טקסט פשוט במחשב — אין שום דרך אל הספרייה שלכם. יש מי שמקליד אותן מחדש, ויש מי שמוותר ומחזיק שני אוספים של הערות לימוד שלעולם אינם נפגשים.
JW Sync סוגר את הפער הזה. טענו גיבוי ב״סייר הלימוד״, לחצו על ״ייבוא Markdown״, וקובצי ה-.md שלכם יהפכו בתוכו להערות ממש: הכותרת, התאריך והתוויות נשמרים — וכשהקובץ מציין לאיזה כתוב הוא שייך, ההערה נצמדת בדיוק לאותו פסוק, כאילו כתבתם אותה באפליקציה תוך כדי קריאה.
זה עובד לשני הכיוונים. הערות שיוצאו מהאתר הזה נושאות עמן ספר, פרק ופסוק, ולכן חוזרות בדיוק למקום שממנו יצאו. להערות שנכתבו במקום אחר בדרך כלל אין דבר כזה, ולכן העמוד הזה מסביר את השורה או שתיים שממקמות אותן — ומה קורה כשהן חסרות בקובץ.
שלב אחר שלב
צרו גיבוי ב-JW Library
פתחו את JW Library, היכנסו ל״לימוד אישי״, הקישו על תפריט שלוש הנקודות, בחרו ״גיבוי ושחזור״ ואז ״יצירת גיבוי״. תקבלו קובץ .jwlibrary — הספרייה שאליה יתווספו ההערות שלכם.
פתחו את ״סייר הלימוד״
היכנסו ל-jwsync.org, פתחו את ״סייר הלימוד״ וטענו את קובץ ה-.jwlibrary. הכול מתרחש בתוך הדפדפן שלכם; הקובץ לעולם אינו מועלה לשום מקום.
לחצו על ״ייבוא Markdown״
הכפתור נמצא ליד ״ייצוא Markdown״. בחרו כמה קובצי .md שתרצו, או קובץ .zip שמכיל אותם — כולל ה-.zip שהאתר מייצר בעת ייצוא.
קראו את הסיכום לפני שנכתב משהו
נאמר לכם כמה הערות ייכנסו לפסוק, כמה יתווספו כהערות עצמאיות וכמה כבר קיימות בגיבוי ולכן ידולגו. כל מה שהאתר נאלץ לפרש מופיע שורה אחר שורה עם תיבת סימון, כדי שתחליטו אתם ולא תגלו אחר כך.
ייצאו ושחזרו
לחצו על ״ייצוא .jwlibrary״, ואז שחזרו את הקובץ ב-JW Library דרך ״גיבוי ושחזור״ ← ״שחזור״. ההערות שייבאתם הן כעת חלק מהספרייה שלכם במכשיר הזה.
הקובץ הקצר ביותר שעובד
קובץ Markdown אינו זקוק לכלום כדי שאפשר יהיה לייבא אותו: קובץ שיש בו טקסט בלבד הופך גם הוא להערה, והכותרת נלקחת מהכותרת הראשונה שבתוכו, ואם אין — משם הקובץ. כל השאר נועד לומר לאן ההערה שייכת. קובץ מלא נראה כך: --- title: הכוס שעליה התפלל tags: [לימוד, גת שמנים] publication: Matthew 26:39 --- תפילתו מראה כניעה, לא חוסר רצון. המקטע שבין שתי שורות המקפים נקרא front matter. השורות שמתחתיו הן ההערה עצמה.
השדות שנקראים
רק חמישה דברים נקראים, וכל אחד מהם מקבל כמה כתיבים כדי שלא תצטרכו לזכור שם מדויק. **title** (או name, heading) הופך לכותרת ההערה. **tags** (או tag, keywords, categories, labels, topics) הופכים לתוויות אמיתיות ב-JW Library, ונוצרים אם עדיין אינם קיימים. **date** (או created, modified) קובע את תאריך ההערה; כל ערך שמכיל YYYY-MM-DD מובן. **publication** (או pub, reference, ref, scripture, citation, source, passage) הוא המקום שבו כותבים את הכתוב. **book**, **chapter** ו-**verse** (או ch, v, vs, verses) עושים אותו דבר בשדות נפרדים. כל שדה אחר שאתם שומרים לצרכים שלכם — מחבר, סטטוס, מה שהעורך מוסיף — מתעלמים ממנו במקום להתייחס אליו כשגיאה.
שלוש דרכים להצמיד הערה לפסוק
כתבו את המראה בשורה אחת: `publication: Matthew 26:39`. או פצלו אותו: `book: Matthew`, `chapter: 26`, `verse: 39`. או השתמשו בשניהם — כך עושה הייצוא של האתר הזה, כדי שהקובץ ייקרא היטב לאדם וייקרא במדויק למכונה. שלוש הדרכים נותנות אותה תוצאה, אז השתמשו במה שמתאים לעורך שלכם.
עד כמה המראה יכול להיות משוחרר
שמות הספרים מותאמים בנדיבות. שמות מלאים עובדים, וגם הקיצורים שאנשים באמת מקלידים: Matt, Matt., Mt, 1 Cor, 1Cor, I Corinthians, Second Timothy, וגם Psalm לצד Psalms, וגם Song of Songs לצד Song of Solomon. המפריד בין פרק לפסוק יכול להיות נקודתיים, נקודה או האות v — `John 3:16`, `John 3.16` ו-`1 Cor 13 v4` נקראים אותו דבר. רווחים הם רשות בכל מקום, ולכן גם `1Cor13:4` תקין. גם ה-front matter עצמו סלחני באותה מידה. שמות השדות יכולים להתחיל באות גדולה. הרווח אחרי הנקודתיים יכול לחסר. רווחים וטאבים מיותרים מתעלמים מהם, וכך גם ממירכאות סביב ערכים ומהערת # בסוף שורה. סופי שורה של Windows אינם מפריעים. אפשר אפילו להשמיט לגמרי את שורות ה--- ולפתוח את הקובץ ישר בשדות, ובלבד שהשורה הראשונה ממש היא אחד השמות המוכרים — הכלל הזה קיים כדי שהערה שנפתחת במשפט רגיל שיש בו נקודתיים לא תאבד את הפסקה הראשונה שלה.
תוויות, איך שלא תכתבו אותן
כל הצורות האלה מפיקות את אותן שתי תוויות: `tags: [לימוד, יוונית]`, `tags: לימוד, יוונית`, `tags: לימוד; יוונית`, `tags: #לימוד #יוונית`, או רשימה בשורות משלה מתחת ל-`tags:` שבה כל פריט מתחיל במקף. תוויות שכבר קיימות בספרייה שלכם נעשה בהן שימוש חוזר במקום לשכפל אותן, כך שההערה המיובאת מצטרפת בדיוק לתווית שאתם מסננים לפיה ממילא.
מה קורה כשמשהו אינו ברור
שום דבר לא ודאי אינו מוכרע במקומכם. אם שם ספר קרוב לשם אמיתי אך אינו מדויק — `Mathew`, `Ecclesiates` — ההערה אינה ממוקמת אוטומטית. היא מופיעה בסיכום בשורה משלה ומציינת כיצד האתר קרא אותה: ״נקרא כ-Matthew 26:39״, לצד תיבת סימון. הסירו את הסימון והיא תישאר בחוץ; השאירו אותו והיא תלך לאן שהשורה אומרת. אם הספר אינו מזוהה כלל, השורה אומרת זאת וההערה מתווספת כהערה עצמאית — ולעולם אינה נכפית על ניחוש. ספר ממוספר שומר על מספרו, ולכן `1 Jonh` יכול להיות מתוקן רק ליוחנן א׳, ולעולם לא ליוחנן ב׳.
מה הוא נמנע מלעשות בכוונה
טווח פסוקים מעגן את ההערה לפסוק הראשון שבו: `Matthew 26:39-41` ממקם אותה בפסוק 39, מפני שהערה ב-JW Library נצמדת לנקודה אחת בטקסט ולא למקטע. מראה שיש בו פרק אך אין בו פסוק — `Matthew 26` — מצמיד את ההערה לאותו פרק. קובץ שמציין פרסום במקום כתוב — `The Watchtower—2023 No. 4` — מיובא כהערה עצמאית רגילה בלי שנשאלת שאלה, שכן זה בדיוק מה שהייצוא של האתר כותב עבור הערות שנרשמו במאמר.
עיצוב ששורד את הדרך
פסקאות, מעברי שורה, **מודגש**, *נטוי* ורשימות תבליטים מגיעים ל-JW Library כעיצוב אמיתי. כותרת בראש הקובץ משמשת ככותרת ההערה במקום לחזור בתוכה. כל מה ש-Markdown יודע לבטא והערות JW Library לא — טבלאות, תמונות, קישורים, מקטעי קוד — מצטמצם לטקסט שלו, כך שאף מילה אינה אובדת גם כשאי אפשר להעביר את המבנה.
לאן ההערות באמת מגיעות, ולמה זה בטוח
כדי להצמיד הערה לפסוק, JW Library זקוק למזהים פנימיים של אותו פרק, שהם ייחודיים לספרייה שלכם. JW Sync לעולם אינו ממציא אותם. הוא משתמש שוב במיקום שכבר קיים בגיבוי שלכם עבור אותו פרק, או מעתיק את המזהים ממיקום מקראי אחר באותו קובץ. אם בגיבוי אין שום הערה או הדגשה במקרא, אין ממה להעתיק — ואז ההערות מתווספות כהערות עצמאיות במקום להיצמד למשהו שהאפליקציה עלולה לא לזהות. זו בחירה מכוונת: הערה שנוחתת בשקט במקום הלא נכון גרועה מהערה שמגיעה בגלוי בלי הצמדה.
ייבוא אותם קבצים פעמיים
הערה נחשבת קיימת כבר כשהכותרת, הטקסט והמיקום שלה תואמים למשהו בגיבוי, ולכן ייבוא חוזר של אותו ייצוא אינו מכפיל דבר. הסיכום אומר לכם כמה ידולגו מסיבה זו לפני שתאשרו. כל מה שייבוא מוסיף הוא צעד ״ביטול״ אחד, וההערות המיובאות מקבלות את התווית Imported כדי שתוכלו למצוא, לסנן או למחוק אותן אחר כך כקבוצה.
שאלות נפוצות
- האם חובה להשתמש בשורות ה---?
- לא. הן הופכות את הקובץ לחד-משמעי וכל עורך Markdown מבין אותן, אבל אפשר גם לפתוח את הקובץ ישר בשדות — `title: …` בשורה הראשונה — או לוותר על ה-front matter ולתת להערה לקחת את כותרתה מהכותרת הראשונה.
- מה אם אכתוב שם ספר בשגיאה?
- בדרך כלל האתר מבין למה התכוונתם, אך אינו פועל על סמך זה בלבד. ההערה מופיעה בסיכום עם האופן שבו נקראה ועם תיבת סימון, כך שאתם מאשרים לפני שנכתב משהו.
- אפשר לייבא תיקייה שלמה מ-Obsidian?
- בחרו בבת אחת כמה קובצי .md שתרצו, או כווצו את התיקייה ובחרו את ה-.zip. הקבצים שבתוך הארכיון נקראים בדיוק כמו קבצים בודדים.
- האם הייבוא ידרוס הערות שכבר יש לי?
- לא. הייבוא רק מוסיף. ההערות, ההדגשות, הסימניות והתוויות הקיימות שלכם אינן נוגעות, והקובץ שטענתם לעולם אינו משתנה — בסוף אתם מורידים .jwlibrary חדש.
- האם ההערות שלי מועלות לאנשהו?
- לא. הכול רץ בדפדפן שלכם, כמו שאר האתר. לא הגיבוי ולא קובצי ה-Markdown עוזבים את המכשיר.
- באילו שפות אפשר לכתוב את המראה?
- כרגע שמות הספרים מזוהים באנגלית, וכך גם הייצוא כותב אותם. אם אתם כותבים את ההערות בשפה אחרת, השתמשו בשדות `book`, `chapter` ו-`verse` עם השם האנגלי של הספר, או ייבאו את ההערות בלי הצמדה ומקמו אותן ידנית אחר כך.
- אפשר להוציא את ההערות שוב?
- כן — ״ייצוא Markdown״ באותו מסך כותב כל הערה לקובץ .md עם אותם שדות, כך שהערות יכולות לצאת מ-JW Library ולחזור בלי לאבד את מקומן.